אמצעי הזהירות לתחנות אידוי כוללות בעיקר את ההיבטים הבאים:
הכשרה בטיחות וניהול ציוד: צוות תחנות האידוי חייב לקבל הכשרה בטיחותית קבועה ולהכיר את תהליך הטיפול של חירום כמו דליפות גז ושריפות. תחנת האידוי צריכה להיות מצוידת בציוד ניטור בטיחות נחוץ, כגון גלאי גז ומערכות אזעקת אש, כדי להבטיח שניתן לגלות ולטפל במפגעי בטיחות פוטנציאליים במועד. בנוסף, בדיקה ותחזוקה קבועה של ציוד חשובים מאוד. יש לשמור על הציוד המעורב, כגון מאדים, משאבות, שסתומים וכו ', בהתאם למחזור התחזוקה שנקבע כדי להבטיח את הפעולה הרגילה של הציוד.
ניהול סביבתי: תחנת האידוי צריכה לפקח באופן קבוע על הסביבה הסובבת כדי להבטיח שפליטות גז עומדות בתקנות ותקנים רלוונטיים, ולבצע טיפול בשפכים וגז פסולת כדי למזער את ההשפעה על הסביבה.
נהלי הפעלה: יש לבצע את כל הפעולות בהתאם לנהלי הפעלה סטנדרטיים, ויש לרשום מידע מפורט של כל פעולה למעקב וניתוח. השימוש במערכות ניטור בזמן אמת יכול לשפר את ההבנה של מצב ההפעלה של הציוד ולבצע התאמות בזמן.
בחירת אתרים ופריסה: בחירת המיקום של תחנת האידוי צריכה להיות מבוססת על התכנון הכולל והפריסה הסבירה של העיר, בהתחשב בגורמים כמו ייצור חיובי, תחבורה נוחה והגנה על הסביבה. אתר התחנה אמור להיות ממוקם בצד הרוח של כיוון הרוח המינימלי לאורך כל השנה בעיירות ובאזורי מגורים, והרחק ככל האפשר מהאזורים המאוכלסים בצפיפות. על אתר התחנה להימנע ממטרות אסטרטגיות חשובות כמו מחסני נפט, גשרים, רכזות רכבת, שדות תעופה וכו ', ולשקול תנאים גיאולוגיים כדי להימנע מסודרים באזורים עם תנאים גיאולוגיים ירודים כמו מפולות, מערות, קריסה, תקלות, סחף וכו'. מקורות הצתה ברורים ויש להרחיק את תחנת האידוי. מקורות הצתה שמתעלמים מהם בקלות, כמו חשמל סטטי וניצוצות, זקוקים גם לתשומת לב מיוחדת, ויש לנקוט באמצעים תואמים כדי להפחית או לבטל את הצטברות המטענים. אמצעי חירום: פיתוח תוכנית חירום מפורטת, כולל תהליך הטיפול של תאונות דליפות, תאונות אש או פיצוץ. ברגע שמתרחשת תאונת דליפה, יש לנתק את אספקת הגז ואספקת החשמל באופן מיידי, ויש לבצע איטום חירום או פעולות טיהור מהירות; אם מתרחשת תאונת שריפה או פיצוץ, יש להפעיל מייד את מכשיר הכיבוי של האש לצורך פינוי חירום ואזעקה.